<h1>מעשה הגאונים סימן ל'</h1>
<h2>דף לח:</h2>
ושכתבת ופלטר גוי שהדביק עיסה בתנור יש תקנה או לאו. ולמה אין תקנה לדבר זה אי משום בישולי גוים כיון שמסיקו ישר' ומדבק גוי מותר שכבר אמרו חכמים [ע"ז ל"ח ע"ב] אינו אסור אלא עד שתהא תחילתו וגמרו ביד גוי. ולעיניין פת אמרו חכמי' [שם] האי רפתא דשגר גוי ואפה ישראל מותר שגר ישר' ואפה גוי שרי שגר גוי ואפה גוי ואתא ישר' וחתה בגחלים מותר. ואי משום שימור דמצה שאינם חוששין ליתן את העיסה של מצה ביד גוי אם ישר' משמרין את הגוי עד כדי שיתנו לידו בצק(ו) והוא מדביקה בתנור לאלתר מותר אבל לצאת ידי חובתו בלילה הראשון אינו יוצא ידי חובתו אלא במצה העשויה ביד ישראל לשם מצה שנאמר [שמות י"ב] ושמרתם את המצות עד שתהא משמרה לשום מצוה וגוי לאו בר חיובא הוא ואמר חסיי אמר רב חוניו [פסחים מ' ע"א] הבצקות של גוים אדם ממלא כריסו מהן מפני שהיה ישראל עמו ויודעין שלא החמיצו לפיכך מותר לאכול מהן אבל לצאת ידי חובתו אינו יוצא אלא עד שיאכל כזית מצה באחרונה. וצריכה שימור לשם מצה מתחילה ועד סוף. ושוב אמרו רבותינו [שם] אמר להם רב[א] להנהו מהפכי כפי כי מהפכיתו כפי הפיכו בהו לשם מצוה אל[מ]א קסבר רבא שימור מתחילה ועד סוף (מיהו) [פי'] כפי עומרין, ושוב אמרו חכמים לעיניין לחמי תודה שכתוב בהן חלות מצות ורקיקי מצות [שם ל"ח ע"ב] יכול שיוצא אדם ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר ת"ל ושמרתם את המצות מצה המשמרת לשם מצה יצאו אילו שאין משתמרין לשם מצה אלא לשם זבח ללמדך שאפילו לחמי תודה שהן קודש שלא נשתמרו למצות פסח אין יוצאין בהן ידי חובתן.
